כאשר יש תנועה יש חיים, זה חוק.
לפעמים יש הרגשה של כבדות ושל חסימות שלא נותנת לנו לנוע בקלילות. מה עושים כדי להתפטר מתחושה זו? פשוט לזוז, לרקוד, לנוע, לקפוץ, לשיר... ותמיד טוב לנשום עמוק.
כאשר אנחנו זזים אנחנו מחוברים יותר לחיים, הסביבה מזמינה אותנו להיות בתנועה כל רגע אם אנחנו קשובים לה אנחנו כבר נדע בדיוק מה לעשות.
השלב הראשון הוא לקבל את עצמנו, גם עם התחושה של כבדות, להבין שזה משהו רגעי, ולהתחבר לטוב שבנו, לשמחה שבתוכנו. אם נתמקד בטוב, נתחיל לרקוד ולנוע, התחושה של כבדות מעצמה תלך ותהיה פחות עוצמתית.
שמתי לב שיש הרבה אנשים שיש להם "טיקים" כמו להזיז את הרגל בקצב מהיר אם מתעצבנים או סתם ממתינים, או תנועות לא נלטות עם היד, או האצבע. זה מראה לי שהגוף מבקש להיות בתנועה אך נעצר.אך התנועה חייבת לצאת אז היא יוצאת כתנועה כפייתית. שווה להיות מודע לתנועות הכפייתיות כדי שנוכל לנוע בזרימה על מנת להשתחרר בצורה הרמונית.
לפעמים יש הרגשה של כבדות ושל חסימות שלא נותנת לנו לנוע בקלילות. מה עושים כדי להתפטר מתחושה זו? פשוט לזוז, לרקוד, לנוע, לקפוץ, לשיר... ותמיד טוב לנשום עמוק.
כאשר אנחנו זזים אנחנו מחוברים יותר לחיים, הסביבה מזמינה אותנו להיות בתנועה כל רגע אם אנחנו קשובים לה אנחנו כבר נדע בדיוק מה לעשות.
השלב הראשון הוא לקבל את עצמנו, גם עם התחושה של כבדות, להבין שזה משהו רגעי, ולהתחבר לטוב שבנו, לשמחה שבתוכנו. אם נתמקד בטוב, נתחיל לרקוד ולנוע, התחושה של כבדות מעצמה תלך ותהיה פחות עוצמתית.
שמתי לב שיש הרבה אנשים שיש להם "טיקים" כמו להזיז את הרגל בקצב מהיר אם מתעצבנים או סתם ממתינים, או תנועות לא נלטות עם היד, או האצבע. זה מראה לי שהגוף מבקש להיות בתנועה אך נעצר.אך התנועה חייבת לצאת אז היא יוצאת כתנועה כפייתית. שווה להיות מודע לתנועות הכפייתיות כדי שנוכל לנוע בזרימה על מנת להשתחרר בצורה הרמונית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה