הריקוד החסידי הינו ריקוד שמח אותו רוקדים החסידים בזמני שמחה והתעוררות. מלבד שימושו של הריקוד כביטוי חיצוני לשמחת הלב, יש בו מטרות נוספות, והוא מסמל את שמחת הנפש וההתעלות של האדם מהענינים הארציים, והינתקותו מהאדמה בהתקרבות כלפי הבורא.
למה מרבים לרקוד בחודש אדר ובפרט בפורים?
פורים הוא אחד החגים השמחים ביהדות.היו שם ניסים מוסתרים מהעין ועם ישראל קיבל על עצמו ובחר להיות באמנה וללכת בדרך של ה'.
הריקוד גם יכול לבטל גזרות לא טובות, בעיקר בגלל שהוא מוביל לשמחה שלא תלויה בדבר, יש תחושה של אחדות, כל הגוף משתתף, הלב והמחשבה מתאחדים והכל בתנועה של חיות.
רשב"י כתב שבריקוד אנחנו בורחים מהנחש, מההשפעות הלא טובות, ומתקרבים למהות שלנו.כאשר קופצים, הקליפות יורדות ומתקרבים לה'.
כאשר נמצאים בשיא של ריקוד יש מקום לתפילה, סוג של עת רצון ואפשר לבקש ולברך.
יש עניין באדר לרקוד הרבה, להרים את הרגליים מהקרקע, להתעלות, להפוך את הדברים וחסרונות לדברים שמקדמים אותנו בחיים.
על אף שמהותו של הריקוד הינו רגשי שמחה המתפרצים החוצה ומתבטאים בריקוד, תורת חסידות חב"ד הכניסה תוכן מהותי והתאימה גם את הריקוד ה'ספונטאני' שיהיה מתאים לרוח החסידות.
אדמו"ר הריי"צ באחד ממכתביו משווה את הריקוד החסידי לניגון החסידי, שבשניהם הכניסה תורת חב"ד תוכן עמוק, והפכה אותם לחלק מעבודת ה'. על פי ההדרכה של חסידות חב"ד, הריקוד של הרגלים צריך להיות תואם את רגשותיו הפנימיים של האדם, וככל שתגדל הבנתו כך תגדל גם שמחתו, ולכן בזמני שמחה והתעוררות בחצרות הקודש של רבותינו נשיאינו, מסופר שראשי הרוקדים היו דווקא זקני החסידים והמובחרים שבחבורה.
אדמו"ר הזקן מבאר שהסיבה לכך שההדגשה בריקודים הוא ריקוד ברגליים, היות שהשמחה של האדם חודרת את כל מהותו, ומגיעה אפילו לרגליים. כלומר שכאשר האדם מתעורר בשמחה, הוא פועל שכל הגוף שלו כולל האברים הכי מגושמים יחושו גם הם את השמחה הפנימים בה הוא שרוי ויצאו בריקוד.
במקומות אחרים בחסידות מבואר,שענין הריקודים הוא להרגיל את הגוף להתאמץ בשביל דבר מצוה, וללמוד להינות מכך. וכן שבשעת הריקוד האדם קופץ ומנתק את עצמו מהאדמה, דבר המסמל את הינתקותו מהענינים הארציים והגשמיים, והתקרבותו לענינים רוחניים.
כל מה שכתוב למעלה מיובא מויקיפדיה
למה מרבים לרקוד בחודש אדר ובפרט בפורים?
פורים הוא אחד החגים השמחים ביהדות.היו שם ניסים מוסתרים מהעין ועם ישראל קיבל על עצמו ובחר להיות באמנה וללכת בדרך של ה'.
הריקוד גם יכול לבטל גזרות לא טובות, בעיקר בגלל שהוא מוביל לשמחה שלא תלויה בדבר, יש תחושה של אחדות, כל הגוף משתתף, הלב והמחשבה מתאחדים והכל בתנועה של חיות.
רשב"י כתב שבריקוד אנחנו בורחים מהנחש, מההשפעות הלא טובות, ומתקרבים למהות שלנו.כאשר קופצים, הקליפות יורדות ומתקרבים לה'.
כאשר נמצאים בשיא של ריקוד יש מקום לתפילה, סוג של עת רצון ואפשר לבקש ולברך.
יש עניין באדר לרקוד הרבה, להרים את הרגליים מהקרקע, להתעלות, להפוך את הדברים וחסרונות לדברים שמקדמים אותנו בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה